החלטה בתיק הע"ז 1033-08

לפני בקשה לזיכוי הנאשם מחמת פגם בכתב האישום.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1.         ביום 1.1.08 הוגש לבית הדין כתב אישום כנגד הנאשם, המייחס לו עבירה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן - " חוק עובדים זרים"). כתב האישום הוגש לאחר שהנאשם הגיש בקשה להישפט בעקבות קנס מינהלי שהוטל עליו.

2.         בכתב האישום נטען כי ביום 17.1.06, במסגרת ביקורת שערכו מפקחי משרד התמ"ת במושב שדה משה, נמצא עובד פלסטיני שהועסק על ידי הנאשם בעבודות ניקיון של פסולת בניין. כן נטען כי הנאשם העסיק את העובד שלא על פי היתר כדין.

3.         בישיבת ההקראה שנערכה ביום 10.9.08 כפר הנאשם בעובדות כתב האישום, בין היתר משום שלטענתו הוראת החיקוק המצוינת בכתב האישום אינה הוראת החיקוק הרלוונטית. על רקע זה ביקשה באת כוחו של הנאשם לזכותו מהאשמה המיוחסת לו.

4.         הצדדים הגישו סיכומים בכתב בטענה זו.

5.         עוד בטרם מתן החלטה בטענה הנוגעת להוראת החיקוק שבכתב האישום, הגישה באת כוחו של הנאשם, ביום 5.5.09, בקשה לזיכוי הנאשם מן הטעם שהודעת הקנס שבעקבותיה הגיש הנאשם את בקשתו להישפט ושבעקבותיה הוגש כנגדו כתב האישום (להלן - " הודעת הקנס") - הינה פגומה, שכן היא אינה חתומה על ידי הגורם המוסמך לפי חוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985 (להלן - " חוק העבירות המינהליות") (להלן - " הבקשה").

6.         בבקשה נטען כי בהודעת הקנס, שהעתקה צורף לבקשה, במקום שבו אמור להיכתב שם המפקח, נכתב "רכז קנסות", ללא ציון כל שם שהוא, והחתימה גם היא אינה ברורה ולא ניתן ללמוד ממנה מיהו החותם.

7.         ביום 21.6.09 הגישה המאשימה את תגובתה לבקשה. לדבריה, הפגם שהנאשם טוען לקיומו הוא פגם טכני בלבד, הניתן לתיקון, ואינו מוביל לביטול הודעת הקנס מעיקרה. בא-כוח המאשימה טען כי מי שחתם על הודעת הקנס הוא מר רועי ביטון, שבתקופה הרלוונטית להטלת הקנס היה בעל הסמכה כמפקח, שמונה כדין ושדבר מינויו פורסם כדין ברשומות. כן הוסיף בא כוח המאשימה וטען כי לזכות המאשימה עומדת חזקת התקינות, וציין עוד כי בחוק העבירות המינהליות לא נכללת כל דרישה לציון שם המפקח בהודעת קנס על הטלת קנס מינהלי קצוב, וכי בנוסח המתוקן של טופס הודעת קנס (תיקון מספטמבר 2003), הושמטו במפורש שם המפקח וחתימתו. באשר לטענה בדבר פגם בציון הוראות החיקוק, טענה המאשימה כי אין כל יסוד לטענה וכל המחלוקת היא האם העסקת העובד היתה על פי היתר כדין, אם לאו, וכי הוראות פרק ד2 לחוק עובדים זרים מוסיפות בעניין עובדי שטחים על ההוראות האחרות הקבועות בחוק לגבי כלל העובדים הזרים.

8.         ביום 24.6.09 הוגשה מטעם הנאשם תשובה לתגובת המאשימה, שבה הוא חוזר על טענתו כי אי ציון שמו של החותם על הודעת הקנס מהווה פגם מהותי היורד לשורשו של עניין, ועל כן הודעת הקנס בטלה מעיקרה - ויש לזכותו מכל אשמה.

  הכרעה

9.        סעיף 8(א) לחוק העבירות המינהליות קובע כדלקמן -

" היה למפקח או לרשם יסוד סביר להניח כי אדם עבר עבירה שדינה קנס מינהלי קצוב לפי סעיף 2(ב) או סעיף 2(ג), רשאי הוא להטיל עליו את הקנס המינהלי שנקבע לאותה עבירה".

10.        בענייננו, הודעת הקנס נחתמה על ידי אדם שאינו מזוהה, ובמקום שאמור היה להירשם שמו של המפקח, רשום "רכז קנסות". רכז קנסות אינו נמנה עם הגורמים המוסמכים להטיל קנס מינהלי ועל פניו הודעת הקנס פגומה. דא-עקא, לתגובתו מיום 24.6.09 צרף הנאשם עותק מטופס הטלת הקנס עליו חתום מר רועי ביטון ואילו לתגובתה מיום 21.6.09 צרפה המאשימה עותק מהסמכתו של מר ביטון כמפקח כפי שפורסם בילקוט הפרסומים 5330 ביום 13.9.04. די באלה כדי לקבוע כי הגורם שחתם על הודעת הקנס היה מוסמך להטילו.

11.        בפרשת מ.ע. גולן בע"מ (עפ (ארצי) 07/09 מדינת ישראל נ' מ.ע. גולן בע"מ, ניתן ביום 23.2.10), קבע בית הדין הארצי כי אין בפגם לכאורי בהודעת הקנס כדי לאיין את הודעת הקנס ויש לבחון לגופה את ההחלטה המהותית שקדמה להטלת הקנס, האם החותם על גבי הודעת הקנס אכן היה מוסמך להטיל את הקנס. עוד קבע בית הדין כי אם יתברר שהקנס הוטל על ידי הגורם המוסמך לכך, לא יעמוד לרועץ הפגם שבאי ציון שמו המלא או שיבוש בתואר משרתו על הודעת הקנס.

            לאור האמור, דין טענת הנאשם לזיכויו בגין פגם שנפל בהודעת הקנס - להידחות.

12.        טענה נוספת בפי הנאשם נוגעת לפגם בהוראת החיקוק שבו הואשם. לעמדתו, הוראת החיקוק בסעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים אינה נוגעת ואינה כוללת עובדים פלשתינאים שהם תושבי האזור. לטענתו, חוק עובדים זרים מכיל חמישה פרקים כאשר פרק ד'1 שבו מתייחס לעובדים זרים ואילו פרק ד'2 שבו מתייחס לעובדים מהאזור (שטחי עזה, יהודה ושומרון).
אין לקבל טענה זו.

13.        ראשית, במישור הדיוני - הלכה היא, כי הפגם אינו נבחן על פי "טיבו" אלא על פי ההשפעה שהייתה לו בפועל על הגנתו של הנאשם. עצם קיומו של פגם ואפילו אם מדובר בפגם חמור ומשמעותי על פי "טיבו", אינו מחייב ביטול כתב אישום, אלא אם כן בפועל הוטעה הנאשם בגינו והגנתו קופחה הלכה למעשה. בעניין זה, קובעת הפסיקה כי היה כתב האישום "מובן" על אף קיומו של הפגם ואין בפגם כדי לקפח את הנאשם בהגנתו, יטה בית המשפט להימנע מביטול כתב האישום ויורה על תיקונו. עוד נקבע, כי במקרים של אי התאמה בין תיאור העובדות בכתב האישום לבין הוראות החיקוק, יד תיאור העובדות על העליונה (ראו: י. קדמי על סדר הדין הפלילי חלק שני (א), תשס"ט-2009, בעמ' 1279-1290 והפסיקה המפורטת שם). משאין מחלוקת כי העסקת עובדי שטחים מצריכה קבלת היתר כדין, אין בטעות בציון סעיף האישום, אף אם היתה קיימת, כדי להוות פגם שיש בו כדי להביא לביטול כתב האישום.